שני זאבים -אגדה אינדיאנית

מסופר בקרב בני הצ'ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.

הוא אמר: "נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.

זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.

הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה."

הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: "מי משניהם מנצח?"

ענה הצ'ירוקי הזקן בפשטות: "זה שאתה מזין."

הסיפור היפה הזה הביא אותי לחשוב על כל מיני שאלות המתחוללות בתוכי.. האם אנו בוחרים "להזין" את המחשבות השליליות , את הקנאה וצרות העין? את הכעס. האם יש לנו שליטה על המחשבות שלנו? האם המחשבות נספגות בנו מבחוץ, הסביבה שלנו, הורים, משפחה, חברים, או שמא הן באות מבפנים? אופי, אישיות, תשתית מולדת.. נטייה?

האם אנו יכולים ללמד את עצמינו או את ילדינו דרך אחרת להתבונן על החיים? על סיטואציות? להזין את המקומות הטובים, החומלים, האוהבים? האם הם רואים אותנו וכך לומדים? האם גם החלקים של הזאב הרע חשובים לנו ולהישרדות שלנו? האם יש דרך ללמוד להתבונן על שניהם ולאזן ביניהם. להבין מתי נכון יהיה להאכיל כל אחד מהם. האם האחד יכול להתקיים בלי השני?

בהסתכלות מהצד על בתי הגדולה שנמצאת בחיי כמעט 13 שנה, אני יכול לזהות השתקפויות של תקופות בחיי בהן "הזאב הרע" שבתוכי היה הדומיננטי . הסתובבתי גדוש בחרדות , דאגות, בכעס, באשמה. וכיצד היא ספגה את ההשלכות האלו לתוכה מבלי שהייתה לה שליטה או בחירה מלאה בדבר, רק משום שהיא ביתי ואני אביה. לאחר ההבנה שלי שהזנת הזאב הרע לא רק מרעילה אותי , אלא גם את הסובבים אותי והיקרים לי, קיבלתי החלטה שהגיע הזמן לעצור ולהכניס יותר חמלה ואהבה כלפי עצמי, לשחרר מתוכי כעסים, ביקורת, השוואות, לשחרר טעויות שנעשו, דברים שלא צלחו. לשחרר ההיאחזות בכעס, ובכאב, היאחזות של שנים. ההשתנות שלי, אפשרה לי להיות בחמלה ואהבה לא רק כלפי עצמי אלא גם כלפי ילדי, משפחתי, חברים.

כשהתוודעתי לראשונה אל הריברסינג, למדתי להתבונן על עצמי דרך הנשימה . הבנתי שהנשימה שלי משקפת את כל מה שאני מרגיש , כל מה שאני חושב. התחלתי לנשום החוצה רעלים שהצטברו בתוכי ולכלכו את המיינד שלי ואת הלב שלי . בעזרת הנשימה פירקתי מטענים שליליים של שנים ואפשרתי לעצמי להתנקות ולהתחיל להזין את הזאב הטוב שבתוכי. הרגשתי מאוזן יותר , שלם יותר. לשני הזאבים שבתוכי היה מקום אך יכולתי לבחור, את קולו של מי אני שומע יותר בתקופות מסוימות. מי משרת אותי טוב יותר בסיטואציות מסוימת. למי אני יותר מתחבר ולמה. למדתי אותם ולמדתי בכך את עצמי.

אני מזמין אתכם להיעזר בכלי המרפא שנמצא אצל כל אחד מאיתנו, הנשימה. ביחד נוכל לצאת למסע של ניקוי, התבוננות, חמלה ואהבה בעזרת הריברסינג (נשימה מעגלית).